בסיפור "מים" של יחזקאל רחמים, אנו נפגשים עם סמלים ומטפורות המגלמות את החיים והמוות, את הזיכרון והשכחה. המים, אלמנט פשוט ובסיסי בחיינו, מקבלים בסיפור משמעות עמוקה ורבת פרטים.

המשפט "המים שאנו שותים והמים שאנו בוכים" מציין את הדיכוטומיה המתמדדתהמתמודדת בין החיים למוות. המים הם מקור החיים, הם מספקים לנו את האנרגיה להתמודד עם היומיום, אך באותו הזמן הם גם מייצגים את הדמעות, את הכאב והאבל שאנו חווים במהלך החיים.

במהלך הסיפור, כאשר הבן פותח את הברזים לזכר אביו, אנו חווים את המים לא רק כאלמנט פיזי, אלא כסמל לזיכרון, לכאב ולאבל. המים הזורמים מהברז הם לא רק מים ממשיים, אלא גם מים של רגשות, של זיכרונות ושל חוויות.

הסיפור מצליח להעביר את הרגעים האלה באופן עמוק ומרגש, והוא מזמין את הקורא להתמודד עם השאלות הגדולות של החיים: מה המשמעות של הזיכרון? איך אנו מתמודדים עם האבדן? ואיך המים, בכל הצורות שבהם, מסייעים לנו להבין את החיים ואת המוות? הסיפור מצביע על היכולת האנושית למצוא משמעות, אף בתוך הכאב הגדול ביותר, ולהתמודד עם המציאות הקשה באמצעות הזיכרון והתקווה.